גזר דין בתיק ת"פ 26920-03-10

1.     הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 415 ו - 25 לחוק; בשלוש עבירות הוצאת המחאה ללא כיסוי לפי סעיף 432 (א) לחוק; בעבירת זיוף של שטר כסף לפי סעיף 462 (2) לחוק; בעבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 לחוק; במספר עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא) לחוק; בעבירת הדחה בחקירה לפי סעיף 245 (א) לחוק; ובעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (סיפא) לחוק. מעשיהם של הנאשמים משתרעים על פני מספר אישומים הכוללים פרשיות שונות.

        בגדר האישום הראשון פתח נאשם 2 מספר חשבונות בנק בשמו והנאשם מס' 1 עשה שימוש בהמחאות מאותם חשבונות (בשנים 2009 - 2010) באופן שרכש באמצעותם מוצרים שונים כאשר ידע כי ההמחאות שמסר תמורתם לא יכובדו על ידי הבנקים בהעדר כיסוי. מדובר ב - 32 המחאות שנמשכו מחשבון שנפתח בבנק לאומי וסכומם הכולל עולה על 400,000 ש"ח, ו - 12 המחאות שנמשכו מחשבון בנק הפועלים על סך של כ - 60,000 ש"ח (המחאות ששימשו לרכישת רהוט, מוצרי חשמל וכד'). במסגרת האישום השני פתח הנאשם 1 חשבון בנק באמצעות אדם המעורער בנפשו עמו היה לנאשם 1 קשר, ולאחר מכן, במהלך שנת 2007, עשה נאשם 1 שימוש בהמחאות מאותו חשבון. מדובר    ב - 15 המחאות בסכום כולל של 190,000 ש"ח (התמורה שקיבל הנאשם נפלה מאותו סכום). בגדר האישום השלישי אמור היה נאשם 1 לסייע לחלפן כספים שפנה אליו לגבות חוב כספי בסך של 210,000 ש"ח. הנאשם יצר מצג עם אחרים כאילו קרוב משפחה של נאשם 1 מוסר לחלפן הכספים המחאות בסך של 200,000 ש"ח לסילוק החוב של החייב, ולאחר מכן שילם החלפן לנאשם 1 בגין 'טיפולו' בהסדר החוב סך של 15,000 ש"ח. בנוסף, מסר הנאשם 1 לחלפן הכספים המחאות (שהוברר כי היו חסרות כיסוי) לפדיון והוא קיבל בגינם סך כולל של למעלה מ - 140,000 ש"ח. בגדר האישום הרביעי פנה הנאשם 1 לקרוב משפחתו וביקש ממנו לרכוש עבורו (בתחילת שנת 2010) מחשבים וציוד היקפי ולשם כך מסר לו 5,000 דולרים מזויפים תמורתם קיבל מוצרי מחשב שונים. בגדר האישום השישי דרש נאשם 1 נכס באיומים (לקראת סוף שנת 2009) מאנשים שקיבלו כספים  במרמה מאדם שביקש את עזרת הנאשם 1 להשבת חובו. בגדר האישום השביעי התקשר הנאשם (לקראת סוף שנת 2009) לאדם מסוים שהיה חייב כספים לאחר אחר, אמר לו כי החוב הועבר אליו ואיים עליו, במספר התקשרויות, בפגיעה בחייו אם החוב לא יסולק. בגדר האישום התשיעי תיאם הנאשם עדות (בתחילת שנת 2010) עם אדם אשר נחקר במשטרה בנוגע להמחאה ללא כיסוי שנמסר על ידי נאשם 2, כאשר, בפועל, גם נאשם 1 היה קשור במסירת  אותה המחאה והוא ביקש להסתיר עובדה זו. בגדר האישום העשירי פעל הנאשם 1 באמצעות אדם שהיה חייב כספים לאדם אחר אך לא יכול היה לפרוע את חובו ולאחר שהנאשם 1 אמר לו כי ביכולתו לעכב את פרעון החוב, באופן שאותו אדם (החייב) שילם עבור תיקון הג'יפ של הנאשם 1 לאחר שהמחאה בסך 1,000 ש"ח שמסר לו הנאשם 1 חזרה ללא כיסוי והחייב פרע את החוב (800 ש"ח) מכיסו בשל חששו מהנאשם (תחילת שנת 2010). לאחר מכן מסר החייב לנאשם 1 את הטלפון הסלולארי שלו, לפי  דרישת הנאשם 1 מתוך חשש מהנאשם 1. מתוך אותו חשש, מסר החייב לנאשם 9,000 ש"ח בתמורה לפריטת המחאות שהיו ללא כיסוי. החייב מסר לנאשם 1, מתוך פחדו ממנו, את כרטיס הסים של חברת אורנג' שעל שם החייב, והנאשם 1 עשה בהם שימוש (בסוף שנת 2009) בסך שעלה על 6,000 ש"ח, סכום אותו שילם החייב, אף שהנאשם 1 הבטיח לו כי יעשה שימוש בשיחות שלא יעלו על 600 ש"ח וכי ישלם עבור כך.

2.     נאשם 2 הורשע, על פי הודאתו ובגדר הסדר טיעון, בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 31 ו - 415 (סיפא) לחוק, בעבירה של סיוע לניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 415, 35 ו - 25 לחוק ובעבירה של הוצאת המחאה ללא כיסוי לפי סעיפים 31 ו - 432 (א) לחוק. מעשי הנאשם 2 קשורים באישום מס' 1 לאחר שנאשם 2 פתח חשבונות בנק על שמו והחליט עם נאשם 1 לעשות שימוש בהמחאות מאותם חשבונות לקבלת נכסים שונים ביודעו כי אותן המחאות לא יכובדו, וכל זאת כמפורט באירועי האישום הראשון כאמור לעיל.

3.     בגדר הסדרי הטיעון הוסכם, בנוגע לנאשם 1, כי המאשימה תטען לעונש מאסר בפועל לתקופה של חמש וחצי שנים (כאשר תקופה זו תכלול מאסרים מותנים החלים על הנאשם 1 ואשר הם ברי הפעלה), מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים, וכן חילוט כלי הרכב שנתפסו (בקשה ממנה חזרה המאשימה). הוסכם כי נאשם 1 יהא חופשי בטיעוניו. באשר לנאשם 2 הוסכם כי יוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, והנאשם יטען לעונש של ארבעה חודשי מאסר בלבד.

4.     הנאשם 1

        הנאשם 1 כבן 43, בעברו 15 הרשעות, עיקרן בעבירות רכוש ומרמה והוא ריצה עונשי מאסר, לרבות תקופות ארוכות יחסית, וניתן לומר כי עברו מכביד למדי.

        באת-כוח המאשימה הפנתה לכך כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון בעיצומן של שמיעת ראיות, ולאחר שנשמעו עדים רבים, מתוך רצון לחסוך בזמן, שכן  עדיין היה קיים צורך בשמיעת עדותם של עשרות עדים נוספים, אולם, כך נטען, לא היה קיים קושי ראייתי. באת-כוח המאשימה הדגישה, בין היתר, את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, את טיבן של העבירות בהן הורשע במסגרת תיק זה, המציירות תמונה של אדם שהכל יראים וחוששים מפניו והוא אינו בוחל באמצעים, לרבות סחיטה באיומים ועל-כך שאפילו אינו נצרך לשימוש באלימות להשגת מטרותיו (כגון אירועי האישום העשירי). באה הפניה לכך שמעורב נוסף (שהיה נאשם מס' 3 בתיק זה), נדון לשלושים חודשי מאסר בגין עבירה אחת של סחיטה באיומים. כן הושם דגש על השימוש הנרחב והשיטתי שעשה הנאשם בהמחאות חסרות כיסוי,  הן לצורך רכישת מוצרים והן לצורך פריטתם והוא קיבל בגינם, במסגרת מעשי מרמה, מאות אלפי שקלים, ובאה הפניה לסבל שנגרם למתלוננים השונים שנפלו ברשתו. עוד נטען כי יש להטיל על הנאשם קנס כבד ופיצוי כבד. לפיכך, ואף שבאת כוח המאשימה לא התעלמה מתרומתו של הנאשם בעניין בטחוני מסוים (לגביו תבוא התייחסות בהמשך), ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם את מלוא התקופה, דהיינו חמש וחצי שנות מאסר, בין היתר משום שבתי המשפט כבר זקפו בעבר את תרומתו של הנאשם בגין אותו עניין בטחוני.

5.     מטעם הנאשם העידו, במסגרת הטיעונים לעונש, הגב' ס' אדרי, חברת המשפחה, אשר העידה על הסיוע הכלכלי שקיבלה מהנאשם בעת שהייתה חולה, סיוע אשר עזר לה לרכוש תרופה יקרה שהייתה נחוצה לה והיה בכך להציל את חייה. גיסו של הנאשם, יוסף חדד, העיד הן בנוגע להשפעת האירוע הביטחוני, בו לקח הנאשם חלק, על חיי הנאשם, והן בנוגע לכך שהפעם הזו תימצא לנאשם דרך טובה יותר. אשת הנאשם העידה על הקשיים הכלכליים מהם סובלת משפחתה מאז מעצרו של הנאשם, על ההידרדרות שחלה בילדיהם והמשבר בו הם נתונים מאז הושם האב במעצר (הוגש מסמך הנוגע לטיפול אותו עוברת אחת הבנות ומסמכים המעידים על הקושי במצב הכלכלי). עוד פירטה אשת הנאשם כי לא יהא ביכולתם לעמוד בתשלום קנס או פיצוי והוסיפה כי מעתה ישנה הנאשם דרכיו.

הסנגור הדגיש בטיעוניו, בין היתר, כי הנאשם מופלה לרעה שכן מהעדויות אשר נשמעו עד כה עולה כי אנשים נוספים מעורבים בביצוע עבירות, כגון הלבנת הון (במסגרת האישום הראשון), אולם לא ננקטו כנגדם הליכים כלשהם. באה הפנייה לכך שחלפו מספר שנים מאז אירועי האישום השני ואירועי האישום השלישי, ולכך שגם במסגרת אירועים אלה ואירועים שבאישומים האחרים לא ננקטו הליכים כלפי מעורבים אחרים. הפליה זו, כך נטען, מובילה לכך שיש להקל בעונשו של הנאשם. עוד נטען כי יש ליתן משקל רב לחסכון בזמן, שכן המשך ניהול המשפט היה מצריך זמן רב. לשיטת הסנגור, יש לגזור על הנאשם שתי שנות מאסר. הסנגור הרחיב באשר לפרשה הביטחונית בה נטל הנאשם חלק בראשית שנות האלפיים. אין חולק כי כך היה וכי הנאשם מילא תפקיד חשוב בפרשה ביטחונית ואף הוצג מסמך משירות הביטחון הכללי, שעסק מבלי לפרט את תוכן הפרשה (המסמך הושב לצדדים בתום הדיון), ובאת-כוח המאשימה אישרה זאת. באשר לתוכן הפרשה, פירט זאת הנאשם במכתב שהגיש במהלך הדיון וכן הפנה לכתבה שפורסמה באחד העיתונים (באת-כוח המאשימה סירבה לאשר או להכחיש כי מדובר בפרשה זו). הנאשם, עקב הסכמתו לקחת חלק באותה פרשה, העמיד לאחר מכן את חייו בסכנה ועל כן הוא קיבל הגנה לתקופה מסוימת ואף שולם לו סכום כסף נכבד (300,000 ש"ח), אולם שירות הביטחון הודיע כי בכך הסתיים הקשר עם הנאשם. כך או אחרת, ומשלא בא פירוט אחר מטעם המאשימה, ניתן לומר כי הנאשם אכן לקח חלק בפרשה ביטחונית חשובה וכי עשה זאת מתוך רצון לסייע לביטחון, אולם מנגד, ברור כי תוגמל על כך, וכן כי בתי המשפט כבר הביאו נושא זה במסגרת שיקוליהם בגזרי הדין שעסקו בנאשם: ר' גזר הדין מיום 17/10/04 בת"פ 1503/02 שם הורשע הנאשם בעבירות רכוש, סחיטה באיומים ועוד, וע"פ 89164/04 שבא בעקבות אותו גזר דין (ר' סעיף 9 לפסק הדין בערעור), וגזר הדין מיום 22/3/05 בת"פ 1590/05 שעסק בעבירה של החזקת נשק ללא רישיון. אין בידי לקבל את טיעוני הסנגור כי הענישה באותם מקרים לא הביאה בחשבון את תרומתו הביטחונית של הנאשם. הנושא נדון במסגרת גזרי הדין וקיבל משקל ע"פ קביעת בתי המשפט באותם עניינים. כאמור, מדובר בפרשה משנת 2001 לערך ומאז עמד הנאשם לדין מספר פעמים, בחלקם העלה כשיקול לקולא את תרומתו הביטחונית ולא ניתן לשוב ולמחזר טיעון זה ללא גבול ועד אין סוף. כנראה, כפי שהעידו גיסו של הנאשם במהלך הטיעונים לעונש, דווקא בגלל תרומתו הביטחונית של הנאשם הוא לא שם לעצמו גבולות וסבר כי עומדת לו חסינות.

7.     לסיכום, לזכות הנאשם עומדת העובדה כי בחר להודות, אם כי וכזכור, הודאה זו באה לאחר שמיעת עדים רבים (ובטרם נשמעו עדים רבים אחרים), ויש לזקוף לזכותו את החיסכון ביתרת הזמן שהיה דרוש לניהול המשפט. מעבר לכך, ניתן לראות רק נקודות לחומרא: לנאשם עבר מכביד. העבירות שבוצעו על ידו במסגרת תיק זה רבות, מגוונות, חמורות, מכוערות, והן הסבו פגיעה קשה לאנשים רבים. במעשיו, קיבל הנאשם לידיו רכוש רב וכספים בסכומים גבוהים מאוד, כל זאת כפי שפורט לעיל, תוך שהסב סבל וצער לאנשים לא מעטים. מדובר, בין היתר, במעשי מרמה ובעבירות סחיטה באיומים ויש להגיב לגביהן בחומרה, בייחוד בנוגע לעבירות הסחיטה באיומים, שכן עבירות אלה טומנות בחובן פגיעה קשה במרקם החברתי, פרט לאספקט הכלכלי. באשר למעורבים אחרים שכנגדם לא ננקטו הליכים, מדובר במעורבות שולית לעומת מעשיו של הנאשם ועומדת הצהרת המאשימה כי בעניינם טרם התקבלו החלטות.

8.     שקלול האמור לעיל מוליך למסקנה לפיה רף הענישה העליון, לגביו הוסכם כי המאשימה תטען, מצוי לא רק במתחם הסבירות, אלא אף במתחם המקל, וניתן לומר כי הוא טומן בחובו חסד עם הנאשם. אין לשכוח כי מדובר במעשים שהשתרעו על פני תקופה לא קצרה, כנגד קורבנות שונים, מתחומים שונים, במגוון מעשים, והנאשם לא עצר להרהר במעשיו. עמדת המאשימה אף מקלה עם הנאשם גם נוכח כך שהוסכם כי שני מאסרים מותנים בני הפעלה (האחד לתקופת עשרה חודשים והשני לתקופת ארבעה חודשים), יחולו בחופף. אכן, משפחתו של הנאשם עוברת סבל לא פשוט בתקופה זו, אולם האחראי הבלעדי לכך הוא הנאשם ואין להתעלם מסבלם של קורבנותיו.

9.     אשר על כן, אני גוזר על הנאשם 1 כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים. תקופת מאסרו תחל מיום מעצרו, 4/3/2010.

ב.     אני מורה על הפעלת המאסר המותנה לתקופת עשרה חודשים שהוטלו על הנאשם בת"פ 1042/07 (בבית משפט מחוזי בתל-אביב) ומאסר מותנה לתקופת ארבעה חודשים שנגזרו על הנאשם בת.פ 1225/06 (בבית משפט השלום בבית שמש). המאסרים המותנים ירוצו בחופף לעונש שבסעיף א' לעיל.

ג.      מאסר מותנה לתקופת 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

ד.     קנס כספי בסך 10,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתם.

ה.     פיצוי למתלונן אלקינד  במסגרת אישום מס' 1 בסך 50,000 ש"ח.

פיצוי למתלונן וותד סחר בעץ, במסגרת אישום מס' 1, בסך 20,000  ש"ח.

פיצוי למתלונן פיוול פלדמן, במסגרת אישום מס' 2, בסך 10,000 ש"ח.